תוכן

ד) ונבאר עתה ענין העיבור הב', שהוא לעשות לו מוחין. כי הנה עתה נעשה ראש אל הוא"ו, וראש זו הוא חו"ב ותרין עטרין, הנקראים חסדים וגבורות, ומתלבשים בנה"י דאימא, ונעשים ג' מוחין בלבד. ואח"כ אלו הג' נכנסים בז"א, באותם החג"ת שלו בזמן היניקה, שהיה בחי' שש קצוות כנז', ואז חוזרים חג"ת להיות בו חב"ד. ובהם נכנסים הד' מוחין הנז’, המלובשים בנה"י דאימא. ובזה תבין מה שאמרו בס"ה, בפרשת אחרי מות דף ס"ה, כי חד רישא דז"א אקרי אלהים, וביאורו הוא: כי הגבורה דז"א הנקראת אלהים, חזרה להיות בבחי' מוח בינה דז"א כנזכר. והנה מן הנה"י דז"א, נעשו עתה חג"ת, נמצא עתה חסרים מז"א בחי' נה"י, וצריך שיבואו לו מחדש. וענין זה נרמז בס"ה, בפרשת בראשית, כי הנטיעות כקרני חגבים היו, ושתלם הקב"ה. והענין הוא. כי אותם הנה"י של אימא, אשר הלבישו אל הארבע מוחין, ואח"כ נכנסו בז"א בג' ראשונות שבו כנזכר, והנה אח"כ ירדו עוד משם אותם הנה"י דאימא, עד מקום הנה"י דז"א, אשר נעשו עתה חג"ת כנזכר, ובהיותם שם, האירו והוציאו עוד נה"י חדשים לז"א, באופן זה: כי הנה בג' ראשונות דז"א, יש בכל א' מהם ג' בחי', כיצד: הנה בקו ימין, נכנס המוח הנקרא חכמה, המלובש בנצח דאימא, ושניהם נתלבשו תוך החסד הראשון, שבשש קצוות ז"א דבזמן היניקה כנזכר לעיל, ואז משלשה בחי' הנז', נעשה מוח הימין, הנקרא חכמה דז"א, וכעד"ז היה בג' ראשונות דז"א.